על העתקת דוד וגוליית של קראווג'יו

על ההעתקה של דוד וגולית של קראווג'יו מ-1599

גודל מקורי  110X91 ס"מ - גודל העתק 60X 70 ס"מ  (חסרים מספר מילמטרים ביחס )

הציור המקורי גר כרגע במדריד במוזיאון "פראדו".  נתון זה מהווה עבורי מגבלה לבקר אותו באופן חופשי ולכן אני נאלץ להסתפק בצילומים איכותים מהספרות האמנותית ורשת האינטרנט.         הבדלי הצבעים בין הצילומים הם משמעותיים לאין שיעור. כדוגמא, בספר משנת 1998 של הוצאת Konemann  שכתב Eberhard Konig  מופיע הציור כשהוא בפאלטה דומיננטית של צהובי אוקר, ואילו בart bible - הוא נראה חיוור לגמרי; הפאלטה על גבול המונו כרומטית' הצהובים הופכים ללבנים כמעט. הצילום האמין ביותר מופיע באתר וויקפדיה ברזולציה מכובדת וצולם ואושר ע"י מוזיאון הפראדו כנאמן למקור, צילום זה היה העיקרי ממנו העתקתי. שאר הצילומים, יחד עם אלו שצולמו  בפראדו מזוויות שונות, שימשו כרפרנסים נוספים וכשרתים להצבת גבולות והבנה מעמיקה יותר של הפאלטה, הטקסטורות, הפרטים הנחבאים. נתון מעניין אותו יש לציין היה שימוש שעשיתי בצילומים גרועים בכוונת תחילה, בכדי לאתר בעזרת החזרי אור פרטים בקומפוזיצה הכללית, שלא מופיעים בצילומים האיכותיים, כמו קווי גבול של אובייקטים כגון שרוולו של גוליית.  

היום יותר מתמיד ולאחר מספר ימים אינטנסיבים ושעות רבות ללא מנוחה של עבודה על ההעתק, בנוסף ליותר מעשור של חקירה ונבירה אין סופית לאורכה ורוחבה של ההיסטוריה האומנותית המסופרת והלא מסופרת, אני מעז לומר בביטחון רב שאת הציור המקורי צייר קראווג'יו בעזרת כלים אופטיים.[i] אני לא יכול בוודאות לומר באיזה כלי מדובר אבל בהחלט היה שימוש בעדשה ומראה שמרכזים אור בצורה ממוקדת ומצומצמת , השימוש ב Chiaroscuro-מהווה תרוץ ואילוץ טכני לשימוש באלה. כמות האור שמתורגמת לבהירים/לבנים ונזרקת חזרה מופגנת בריכוז מצומצם בצורה שהעין לא יכולה באופן טבעי (ללא שימוש במסננת/עדשה) להעביר לס"מ מרובע בצורה כל כך פנטסטית כאילו דובר במעשה קסם במאה ה-16. כשהתחלתי להניח את שכבות הבהירים התרגשתי לראות איך המבנה הצבעוני שנוצר במעבר מהירוקים וגווני האומברה, החומים והכמעט שחורים לגמרי מדלג בקלילות לצהובים והאדומים באיכות ששמורה לצילומים וגישות אובסקורה כאלו שמחייבים החשכה מוחלטת של חלל העבודה והכנסה מבוקרת של אור. יתרה מזאת, עושה רושם שאי השימוש של קראווג'יו בקווי מתאר (ראו צילומי רנטגן ובדיקות מעבדה שנערכו במהלך השנים ) מחזק את ההנחה הבטוחה של כתמי הצבע והיחס ביניהם כאילו כתמי האור רק חיכו לשכבת צבע שתכסה אותם. לא ניתן להגיע לרמת דיוק כזאת ללא שיכבת קווי מתאר שיהוו בסיס ממפה לשכבות הבאות אחריו.

הניצול של קראווג'יו את החלל החשוך ויכולת הבימוי והדרמה יוצאת הדופן של הגאון הזה הביאו אותו "לחסוך" בפרספקטיבה דו מגוזית ואפילו חד מגוזית, שהיו כלי עיקרי אצל ציירים בני תקופתו. הפרספקטיבות המתמטיות מאבדות מהרלוונטיות שלהן. קראווג'יו מביים את הסצינה שבקדמת הבד, מניח את הדמויות לאור הנר, מכוון את התאורה ליצירת שיא הדרמה, ומדלג על הצורך בלמשוך את האלכסונים פנימה והחוצה. הם הופכים מיותרים. אין ספק שמדובר בבמאי, באיש תאטרון, בנפש רגישה ועצובה, ובקצב חסר רחמים גם יחד. קראווג'יו משתמש במגבלות הכלים הטכנים שיש לו להוליד לעולם טכניקה שכולה קצה קצהו של חריץ מקור אור, שנולדה במעמקי נפשו של רוצח וולגרי מלידה ובמאי גאון.

כאנטומיסט אני מנסה לנקות תמיד את הסיפור מאחורי הציור, לשים את הנרטיב בצד ולהתבונן  בפיזיולוגיה בצורה קרה עד כמה שאפשר. מעבר לדיספרופורציות מינוריות בגופו של דוד, שהם תוצר של עיוות אופטי כפי הנראה, תוצר ישיר של שימוש בעדשה/מראה מלוטשות גס.

דמותו של דוד-ה"ילדון" בעל גוף אקטומורפי עם קומפוזיציה ואחוז שומן של בן 16 לערך, השרירים יושבים  בדיוק במקומם. ידיו האוחזות בחוט ובשערות לא משדרות מאמץ יתר, שום שריר מקבוצות קופצי היד הימנית לא מראה מאמץ, כאילו ביקש מהילד להישאר בפוזיציה כמעט כנועה ולא מתאמצת, גם רגלו הימנית מונחת בנינוחות יחסית. שרירי ה Tibialis Gastrocnemius לא מראים לנו שום דריכה מאומצת הם שם רגועים ונחים. אין ספק שקראווג'יו חומד ואף סוגד לגוף ולאנטומיה ובמקרה של גוליית/קראווג'יו  לבשר, ויותר מזה מתפאר (ביודעין או שלא...) בידע המעמיק שייש לו בגוון העור במצבי ריקבון ומוות וזה ניכר בידו הימנית הקפוצה של גוליית שמונחת ברגורמורטיס, צועקת מוות ביבים סרוח. מרחק רב מדיונות החול התנכ"יות בהם ניטח גוליית האדמה בסיפור המקורי. הצבעים העזים בהם הוא עושה שימוש; סגולים, כחולים וירוקים שיש לגוף מת רק כשהוא כבר מונח ללא רוח חיים ימים רבים. השק עליו מניח דוד את ברכו השמאלית הוא הגפה התחתונה הימנית של גוליית, אם לדייק ניכר שמדובר ב  Rectus Femoris שלקראת קצהו התחתון אוחזות רצעות עור, כאילו נמתחו שם לקראת כריתת הגפה בנקודת החיבור של הברך. (למרות שבצילום הרנטגן עושה רושם שהכוונה המקורית היתה להראות את החיבור של הdeltoid  וחלק מהTrapezius )  

הפנים של גוליית- מעולם בחיי כצייר ופורטרטיסט לא פגשתי פנים מתות כל כך חיות. קראווג'יו הוא הגוליית שלנו, פניו צוירו כאילו ללא קשר לשאר האובייקטים בפינה הקידמית הימנית של הבד. גוון הפנים האדום-סגול מעיד על מאמץ יתר, אולם על פניו ניתן לראות רק חבלה סימבולית קלה ואמינה, כאילו הוא לא רוצה לקלקל את הפנים שהוא מכיר כל כך טוב. הבעתו מזכירה יותר דרמה יוונית מאשר פנים מתות של ענק אגדי. קווי המצח מקווצים למחשבה יתרה, העניים פקוחות לרווחה ומנצנצות, ספק בוכות ספק מרוגשות, באורגזמה על סף כאב. השפה התחתונה שמוטה מטה זועקת על חוסר שליטה ושחרור הפנים ממחויבות להבעה של הרגע. סתירה מוחלטת בין הפה לקווי המצח.

 פניו של דוד נמצאים כמעט בחשיכה מוחלטת. איתור תווי הפנים היה משימה לא פשוטה. לאחר שצלחתי בהפרדת האיברים והרכבתם מחדש גילתי כי מדובר בפני ילד (כמעט נער) עצובים. פנים שכאילו אולצו להיות שם בחשיכה האסורה ולא פניו של דוד האגדי והגיבור שזה לפני כמה רגעים הכניע בעזרת קלע את גוליית הענק הפלישתי.

האבן תחת אצבעות רגליו של דוד והקלע במרכז התחתון של הבד מונחים כאילו לצאת לידי חובה. אביזרים שאולצו לקחת חלק בסיפור. הקלע דומה יותר לוו תליה שניתן למצוא בבתי מטבחיים.

במהלך העתקה לא התיימרתי להשתמש בחומרים שתואמים את התקופה בה צוייר הציור. לא זאת היתה המטרה. כוונתי הייתה לגשת לציור כחוויה ריגשית וטכנית גם יחד. לבחון את מהירות הקו, הנחת המכחול, בחירת הפאלטה מחד, ומנגד הניסיון להכנס לנעליו של קראווג'יו מהמקומות הפרטיים שלי בהם אני מרגיש בנוח. הצייר, היוצר, המורה, התלמיד, האנטומיסט הפתולגי עד לרמת הפרט, דרך הקצב חובב הבשר ואהבה למדע האופטיקה והפרספקטיבה ועד העולמות האפלים והמורבידים, וסקרנות האין-קץ שלי אלו חלק מהדברים שהובילו אותי לקחת חלק בחוויה ובניסוי ליצור העתק משלי ליצירת המופת הנפלאה הזאת, של אחד מגיבורי הילדות מושאי החיקוי שלי.

אני לא רואה עוד צייר בן תקופתו של קראווג'יו שהצליח למצות כלכך הרבה דחף יצרי אפל ביחד עם שימוש בכלי מדעי. להביא לתיעוד אינדיבידואלי ישיר ונוקב חצוף ומדמם ברמה מהפנטת שלא יכולה להשאיר את הצופה אדיש .

ההעתקה עדיין בתהליך עבודה ותסתיים כפי הנראה בעוד חודשים רבים

זיו לנצנר 

---

[i] עוד על הרצאות שלי על שימוש בכלים אופטים אצל אמני מופת ראו: דף הבית 

בסטודיו 

  

חלק מתהליך העבודה 

חלק מתהליך העבודה 

צילום רנטגן של הציור המקורי 

                                                                על זיו לנצנר בויקיפדיה

                                          לייצירת קשר עם זיו לנצנר לגבי הרצאות 0525867389
                                                                       ziv lenzner  ©
           
                                       ניתן להזמין העתקי ציורים בכל הסגנונות מציורים קלאסים רנסנסים דרך ציורי ברוק ועד אימפרסיוניסטים